טיפול במחלות בכלי הדם של חוט השדרה

כן. כיום השיטה הרווחת הינה בצנתור, ורק עם קיימת מגבלה טכנית או אחרת (למשל, במקרה והעורק המזין את הפיסטולה יוצא מהעורק התקין המזין את חוט השדרה ועל כן קיים סיכון בחסימתו) – יוצע למטופל ניתוח (בגישה דומה לניתוח בלט דיסק).

למרות שהתוצאה הניתוחית מצוינת, עם שיעור הצלחה של מעל 95%, ניסיון ראשוני של טיפול אנדווסקולרי בצנתור מיד לאחר צנתור אבחנתי באותו עיתוי בזמן, הפך לגישה מועדפת בגלל היתרון של אבחון וטיפול במקביל עם שיעור הצלחה של 70%-90% של סגירה מלאה. חדירת הדבק לווריד המנקז מנבאת סגירה מוחלטת לצמיתות של הפיסטולה. כאשר ניתן לצפות לחדירת הדבק לווריד המתנקז, אמבוליזציה היא אפשרות הטיפול המועדפת. במקרים אחרים ניתוח צריך להיות הטיפול המועדף.

בהרדמה כללית, מאחר והצנתור האבחנתי ארוך למדי שכן צריך לבצע הזרקה סלקטיבית של כל הענפים המזינים את תעלת השדרה (דרך העורקים הבין-צלעיים והמותניים) מאבי העורקים לכל אורכו בשני הצדדיים, ולעיתים אף עורקי הצוואר (מעל 30 במספר). לאחר מציאת הפיסטולה עוברים לחלק הטיפולי, במהלכו מנווטים עם מיקרוקטטר לעורק המזין עד חיבור הפתולוגי עם הוריד.

לא, במרבית המקרים. דרושה תקופה של מס' שבועות במהלכה המטופל עובר שיקום עד שהבצקת בחוט השדרה נסוגה. בכל מקרה, הגורם העיקרי שחורץ את גורלו של המטופל מבחינת חזרה לתפקוד הינו פרק הזמן מהרגע שהמחלה פרצה והסתמנה קלינית ועד הטיפול הסופי (לעיתים עיכוב של שנים בשל אבחון מאוחר, בשל נדירותה וחוסר מודעות מספקת בעצם קיומה)