טיפול במלפורמציה עורקית ורידית (AVM)
מחלה זו מתאפיינת בחיבור חולני בין עורקים לוורידים מוחיים, מה שגורם להפרעה בתפקוד המוח ועלול לגרום לדימום מוחי, לכאבי ראש, לחסר נוירולוגי מוקדי (כגון חולשת פלג גוף, הפרעה בדיבור וכו') או לפרכוסים אפיליפטיים. צנתור מוח ע"י אמבוליזציה (תיסחוף) מהווה קו הטיפול הראשון המקובל בעולם, וזו השיטה בה משתמש ד"ר רפאלי, באמצעות הזרקת דבק ביולוגי דרך צנתר זעיר, המועלה דרך דיקור עורק ראשי במפשעה עד למוח, למרכז ה – AVM המכונה נידוס, תוך סגירה הדרגתית של העורקים המזינים והוורידים המנקזים את המלפורמציה

טיפול במלפורמציה עורקית ורידית (AVM) - שאלות ותשובות
החיבורים החולניים בין כלי דם עורקים לורידים גורמים לעליה בלחץ בצד הורידי עד פקיעתו – כלומר, לדימום מוחי וכן גורמים לנזק לרקמת המוח הסמוכה. הדימום הינו לרוב לרקמת המוח , למערכת חדרי המוח או לנוזל בחלל המקיף את המוח.
החל מכאבי ראש פתאומיים עוצמתיים, הקאות חוזרות, שקיעה במצב הכרה, פרכוסים וסימני צד (כגון חולשת פלג גוף , עוורון במחצית שדה ראיה , הפסקת דיבור וכו')
בהעדר בסיס ראייתי מדעי מוצק ומחסור בכמות מספקת של מחקרים קליניים מבוקרים היטב שבדקו שאלה זו – הנטייה להציע טיפול למטופלים צעירים (מתחת לגיל 75 שנים) כיוון שלפי מחקרי מעקב הסיכון המצטבר השנתי לדימום הינו 1% (כלומר 10% בחלוף 10 שנים מגילוי המחלה). ההחלטה כיצד לטפל במלפורמציה הינה ייחודית לכל מקרה ותלויה בגיל החולה, מצבו הבריאותי הכללי, ההתבטאות הקלינית של ה-A.V.M ,גודלה, מיקומה במוח, מבנה האנטומי ועוד.
3 שיטות – צנתור מוח ואמבוליזציה (הזרקת דבק לכלי הדם החולניים בצנתור) , הקרנה (רדיוכירורגיה מונחית תלת-מימד) או ניתוח פתוח – כל זאת תלוי בגודל, מיקום ונגישות הנגע. מקובל כיום לשלב בין השיטות, כאשר בד"כ נהוג להתחיל בצנתור, להקטין בהדרגה את גודל הנידוס (מרכז ה- AVM) ולהשלים עם ניתוח או הקרנה.
האמבוליזציה מתבצעת בצנתור תחת שיקוף רנטגן, במהלכו מועלה צנתר זעיר שקוטרו כ-0.3 מ"מ אל עורקי המוח עד למרכז ה-A.V.M. (הנידוס) . דרכו מוזרק חומר ניגוד המאפשר לזהות ולהבין את תבנית הזרימה בכלי הדם המזינים את הנגע, אופן הניקוז הורידי. כמו כן צריך לזהות גורמי סיכון לדימום כגון מפרצת בעורק המזין או בתוך הנידוס, או הצרות בוריד המנקז. לאחר מכן מוזרק חומר נוזלי אמבולי – למעשה דבק ביולוגי – וכך מתאפשרת סגירת מקלעת כלי הדם והחיבורים החולניים בין עורקים לורידים.
לא. בד"כ יש צורך לחזור על הטיפול , מקובל בממוצע 3-5 טיפולים לסגירת מלפורמציה, בהתאם לגודל ולמורכבות האנטומית של הנגע.
נהוג לבצע את הצנתורים העוקבים במרווח זמן לפחות חודש-חודשיים זה מזה, כל זאת על מנת לאפשר למוח להסתגל לשינוי המיידי בזרימות בעקבות סגירת כלי הדם. כמו כן קיימת מגבלה של כמות הדבק שניתן להזריק בכל טיפול (עקב האפקט הדלקתי שגורם לרקמת המוח)
בדומה לכל צנתור מוח טיפולי אחר, יצירת קריש דם במהלך הפעולה העלול לחסום עורק תקין במוח (ולגרום לשבץ) ; דימום – עקב פציעה של דופן העורק במהלך הניווט ליעד. סיבוך אפשרי נוסף הינו דימום בתוך המלפורמציה עקב סגירה מוקדמת של הוריד המנקז בשל הדבק שהוזרק, בטרם נסגרו כל העורקים המזינים . שיעור הסיבוכים – עד 5%-10% , כתלות בגודל הנגע, במורכבות האנטומית, גיל המטופל.
הצנתור נעשה תחת הרדמה כללית.
בחלוף יממה מהצנתור הטיפולי שבמהלכה ייגמל המטופל מהנשמה מלאכותית וישוב להכרה מלאה, יועבר לחדר רגיל במחלקה הנוירוכירורגית. שם יישהה במשך 48 שעות נוספות ואז ישוחרר לביתו.
משך אשפוז ממוצע – 3 לילות (מהם לילה אחד בטיפול נמרץ) ו-4 ימים, בהתאם למצבו של המטופל לאחר הפעולה.